אתמול, אמא ואני קיבלנו בשורות טובות ובשורות... אחרות.
אמא מרגישה יותר טוב. היא עדיין צולעת על הברך שקיבלה מכה אבל התעקשה ללכת אתמול לרופא ללא מקל הליכה. אחרי בדיקה יסודית, הרופא קבע שיש צורך בניתוח כדי להחזיר את רישתית (אני מקווה שזה מה שהוא התכוון.) למקום. באותה הזדמנות כדאי גם להחליף את העדשה משום שיש בה קטרקט וגם זה מפריע לראיה.
אמא מדברת על ניתוח קטרקט כבר כמה חודשים אז עכשיו יש לה הזדמנות "להרוג שתי ציפורים במכה אחת". הניתוח נקבע לשבוע הבא והיום היינו אצל הרופא המנתח.
הרופא הסביר שזה ניתוח מאד נפוץ וגם קצר. אין צורך באישפוז. עוד באותו יום אמא תחזור הביתה. אבל, היא חייבת להפסיק את האספירין בגלל שהוא מדלל את הדם ועלול לגרום בעיות קרישה בזמן הניתוח. הוא גם נתן לה תרופה שאמורה לחזק אותה לקראת הניתוח ושני סוגים של טיפות עיניים שהיא צריכה לשים שלוש פעמים ביום גם שבוע אחרי הניתוח.
אני מאד מקווה שהבנתי נכון את ההסברים שקיבלנו. כל המונחים המקצועיים שהרופאים משתמשים בהם לא עוזרים להבנת המצב לאשורו. כמה וכמה פעמים נאלצתי לבקש שיחזור על הדברים במונחים של מי שלא למד אנטומיה ובוודאי שלא למד רפואה.
אתמול בערב, כשבאתי לביקור, אמא שוב התחילה עם הדאגות.
מה יקרה אם הניתוח לא יצליח? הרופא אמר שבכל ניתוח עלולים להיות סיבוכים. מה זה אומר סיבוכים? אני עוד עלולה לאבד את העין? אני לא רוצה להשאר בבית חולים.
אמא את דואגת סתם. אמרתי לה. זה ניתוח בלייזר. וזה ניתוח שהרופא המנתח כבר עשה מאות פעמים בלי שום סיבוכים. זה ניתוח בהרדמה מקומית שאורך חצי שעה עד שעה (זה מה שהרופא אמר). אחרי הניתוח אני מחזירה אותך הביתה.
אז על איזה סיבוכים הוא דיבר? התעקשה אמא.
בכל ניתוח יש סיכון מסויים. בדרך כלל מאד קטן. לפעמים מגלים דברים שלא גילו בבדיקות שלפני הניתוח.
אף פעם אין לי מזל. רטנה אמא. זה בטח יקרה אצלי. למה דווקא אצלי צריכים להיות סיבוכים?
אמא חכי. עוד לא הגענו לניתוח. כל הסיכויים שלא יהיו שום סיבוכים. את חייבת להרגע. את מפסיקה עכשיו את האספירין ואת לא רוצה להעלות את לחץ הדם שלך. כל הדאגות האלה לא עוזרות לך.
תוך כדי דיבור אני חושבת מה אני יכולה להציע לה שיעזור לה להרגע, שיסיט את המיקוד שלה מבעיות אפשריות.
את זוכרת איך לפני יומיים הצעתי לך לחשוב על זה שהחלטנו לעשות כל מה שידרש כדי שתחזרי לראות בעין הזו? עכשיו יש לנו את האבחנה של הרופא. הוא אומר שמה שדרוש זה הניתוח הזה. אחרי הניתוח לא רק שתחזרי לראות, תחזרי לראות הרבה יותר טוב ממקודם כי גם הקטרקט שהפריע לך כבר לא יהיה.
אני מציעה לך שכל פעם שאת מתחילה לדאוג תחשבי על הראיה הטובה שתחזור אלייך. את יודעת מה? בואי נשחק משחק קטן. מה יקרה כשתראי יותר טוב?
מה זאת אומרת? אני אוכל לראות את מה שכתוב בטלויזיה (בתרגום), אני אוכל לקרוא את ערמת החוברות שיש פה בצד, אני...
מצויין. הפסקתי אותה. הנה המשחק הקטן שלנו. בצהריים לפני שאת שוכבת לנוח, את תתקשרי אלי ותגידי לי שניים או שלושה דברים שתעשי אחרי שתראי הרבה יותר טוב.
לפני חצי שעה הטלפון צילצל.
אני אוכל סוף סוף לסדר את התמונות של כל הנכדים באלבום - שמעתי את אמא אומרת עוד לפני שאמרה שלום.
נהדר. עניתי לה. את נשמעת היום הרבה יותר טוב. יותר שמחה. עוד משהו שתוכלי לעשות אחרי הניתוח?
כן. יש לי ספר חדש שקיבלתי מחברה. אחרי הניתוח אני אוכל לקרוא אותו. זהו. אני עייפה. אני הולכת לנוח. נדבר בערב.
אני מכירה את אמא שלי. היא לא לגמרי הפסיקה לדאוג. אבל העברת המיקוד מהדאגה שמא משהו יקרה בעתיד אל התוצאות הטובות (התועלות) שיהיו אחרי הניתוח עוזרת לה לשמור על מצב רוח טוב ועל לחץ דם נורמלי וזה מאד חשוב בימים האלה של לפני הניתוח.
המשחק הקטן שהצעתי לאמא לקוח משיטת אריאני לחשיבה חיובית ונקרא פשוט "הצד השני של המטבע". הוא מאפשר לראות את התועלת של פעולה מסויימת בצד הסיכון. ובעיקר לא להתמקד בסיכון אלא לזכור שיש תועלת ולהתמקד בתועלת.
אמא מרגישה יותר טוב. היא עדיין צולעת על הברך שקיבלה מכה אבל התעקשה ללכת אתמול לרופא ללא מקל הליכה. אחרי בדיקה יסודית, הרופא קבע שיש צורך בניתוח כדי להחזיר את רישתית (אני מקווה שזה מה שהוא התכוון.) למקום. באותה הזדמנות כדאי גם להחליף את העדשה משום שיש בה קטרקט וגם זה מפריע לראיה.
אמא מדברת על ניתוח קטרקט כבר כמה חודשים אז עכשיו יש לה הזדמנות "להרוג שתי ציפורים במכה אחת". הניתוח נקבע לשבוע הבא והיום היינו אצל הרופא המנתח.
הרופא הסביר שזה ניתוח מאד נפוץ וגם קצר. אין צורך באישפוז. עוד באותו יום אמא תחזור הביתה. אבל, היא חייבת להפסיק את האספירין בגלל שהוא מדלל את הדם ועלול לגרום בעיות קרישה בזמן הניתוח. הוא גם נתן לה תרופה שאמורה לחזק אותה לקראת הניתוח ושני סוגים של טיפות עיניים שהיא צריכה לשים שלוש פעמים ביום גם שבוע אחרי הניתוח.
אני מאד מקווה שהבנתי נכון את ההסברים שקיבלנו. כל המונחים המקצועיים שהרופאים משתמשים בהם לא עוזרים להבנת המצב לאשורו. כמה וכמה פעמים נאלצתי לבקש שיחזור על הדברים במונחים של מי שלא למד אנטומיה ובוודאי שלא למד רפואה.
אתמול בערב, כשבאתי לביקור, אמא שוב התחילה עם הדאגות.
מה יקרה אם הניתוח לא יצליח? הרופא אמר שבכל ניתוח עלולים להיות סיבוכים. מה זה אומר סיבוכים? אני עוד עלולה לאבד את העין? אני לא רוצה להשאר בבית חולים.
אמא את דואגת סתם. אמרתי לה. זה ניתוח בלייזר. וזה ניתוח שהרופא המנתח כבר עשה מאות פעמים בלי שום סיבוכים. זה ניתוח בהרדמה מקומית שאורך חצי שעה עד שעה (זה מה שהרופא אמר). אחרי הניתוח אני מחזירה אותך הביתה.
אז על איזה סיבוכים הוא דיבר? התעקשה אמא.
בכל ניתוח יש סיכון מסויים. בדרך כלל מאד קטן. לפעמים מגלים דברים שלא גילו בבדיקות שלפני הניתוח.
אף פעם אין לי מזל. רטנה אמא. זה בטח יקרה אצלי. למה דווקא אצלי צריכים להיות סיבוכים?
אמא חכי. עוד לא הגענו לניתוח. כל הסיכויים שלא יהיו שום סיבוכים. את חייבת להרגע. את מפסיקה עכשיו את האספירין ואת לא רוצה להעלות את לחץ הדם שלך. כל הדאגות האלה לא עוזרות לך.
תוך כדי דיבור אני חושבת מה אני יכולה להציע לה שיעזור לה להרגע, שיסיט את המיקוד שלה מבעיות אפשריות.
את זוכרת איך לפני יומיים הצעתי לך לחשוב על זה שהחלטנו לעשות כל מה שידרש כדי שתחזרי לראות בעין הזו? עכשיו יש לנו את האבחנה של הרופא. הוא אומר שמה שדרוש זה הניתוח הזה. אחרי הניתוח לא רק שתחזרי לראות, תחזרי לראות הרבה יותר טוב ממקודם כי גם הקטרקט שהפריע לך כבר לא יהיה.
אני מציעה לך שכל פעם שאת מתחילה לדאוג תחשבי על הראיה הטובה שתחזור אלייך. את יודעת מה? בואי נשחק משחק קטן. מה יקרה כשתראי יותר טוב?
מה זאת אומרת? אני אוכל לראות את מה שכתוב בטלויזיה (בתרגום), אני אוכל לקרוא את ערמת החוברות שיש פה בצד, אני...
מצויין. הפסקתי אותה. הנה המשחק הקטן שלנו. בצהריים לפני שאת שוכבת לנוח, את תתקשרי אלי ותגידי לי שניים או שלושה דברים שתעשי אחרי שתראי הרבה יותר טוב.
לפני חצי שעה הטלפון צילצל.
אני אוכל סוף סוף לסדר את התמונות של כל הנכדים באלבום - שמעתי את אמא אומרת עוד לפני שאמרה שלום.
נהדר. עניתי לה. את נשמעת היום הרבה יותר טוב. יותר שמחה. עוד משהו שתוכלי לעשות אחרי הניתוח?
כן. יש לי ספר חדש שקיבלתי מחברה. אחרי הניתוח אני אוכל לקרוא אותו. זהו. אני עייפה. אני הולכת לנוח. נדבר בערב.
אני מכירה את אמא שלי. היא לא לגמרי הפסיקה לדאוג. אבל העברת המיקוד מהדאגה שמא משהו יקרה בעתיד אל התוצאות הטובות (התועלות) שיהיו אחרי הניתוח עוזרת לה לשמור על מצב רוח טוב ועל לחץ דם נורמלי וזה מאד חשוב בימים האלה של לפני הניתוח.
המשחק הקטן שהצעתי לאמא לקוח משיטת אריאני לחשיבה חיובית ונקרא פשוט "הצד השני של המטבע". הוא מאפשר לראות את התועלת של פעולה מסויימת בצד הסיכון. ובעיקר לא להתמקד בסיכון אלא לזכור שיש תועלת ולהתמקד בתועלת.
בשורות טובות לאמא שלך! אני עכשיו במצב דומה עם אבא שלי, שעכשיו אחרי ניתוח קטרקט. ההחלמה לוקחת מעט זמן, אבל אנחנו אופטימיים
השבמחק"תחשוב טוב, יהיה טוב"...