אי וודאות הוא מצב קשה ומלחיץ.
אתמול בערב דיברתי עם אמא על בעיית הראיה. אין והרופא אמר שגם לא ניתן עדיין לקבל דיאגנוזה של המצב. אי לכך לא ניתן לבחור בדרך פעולה כלשהי. אפשר רק לחכות עוד כמה ימים.
אמא מייד התחילה להעלות השערות מה יכול להיות... היא עלולה לאבד את העין... היא עלולה לאבד את הראיה בעין...
רגע רגע - עצרתי אותה - הרופא חושב שיש סיכוי שהטישטוש יעבור מאליו. בכל מקרה ביום רביעי יש לך תור לבדיקה. במקום להעלות השערות על המצב הגרוע ביותר, אולי תחשבי על התוצאה שאת רוצה להגיע אליה?
אמא הסתכלה עלי במבט עקום (אולי בגלל שהיא לא כל כך רואה בעין אחת).
כרגע את לא רואה טוב בעין הזאת - הסברתי - ואת רוצה לחזור לראות בה. נכון? "כן ו..." אז תחליטי שאת רוצה לחזור לראות ושתעשי כל מה שצריך כדי שזה יקרה. אני מבטיחה שאני אהיה לצידך ואעזור לך. גם אני לא יודעת מה צריך לעשות. אולי הבדיקה ביום רביעי תראה שלא צריך לעשות כלום. רק לחכות.
חיבקתי אותה והוספתי - בואי נחכה. נעשה תוכניות ביום רביעי אחרי הבדיקה.
אמא נאנחה וראיתי שהיא עדיין חושבת על הגרוע מכל.
אמא - אמרתי - יש לי הצעה בשבילך. כל פעם שאת שמה לב שאת חושבת שאת עלולה לאבד את הראיה בעין או חלילה את העין תחשבי מייד שהחלטנו לעשות הכל כדי שתחזרי לראות בעין הזאת כמו קודם.
שמתי לה גומיה על היד ואמרתי: כל פעם שתראי את הגומיה תזכרי בהחלטה שלנו.
הפעם אמא חייכה אלי.
גם לי קשה ביומיים האחרונים.
אתמול, אחרי הפעם השלישית שנשמתי עמוק והמחשבות על הגרוע ביותר עדיין הטרידו אותי (אני הבת של אמא שלי...) החלטתי לתרגל מיקוד בקצוות. מיקוד בקצוות לקוח משיטת אריאני ונועד במיוחד למצבים של חוסר וודאות. מצבים שבהם אפשר רק לחכות להתפתחויות נוספות ואין פעולה שאפשר לנקוט בה באופן מיידי.
רשמתי על דף את העובדות:
אמא נפלה. הברך האדומה שינתה צבע לחום כהה. השריטות בידיים מתחילות להגליד. הראיה בעין ימין מטושטשת. ביום רביעי בדיקה חוזרת.
מתחת רשמתי את התוצאה הרצויה:
אמא תחזור לראות בעין הפגועה.
ומתחת לזה רשמתי את ההתחייבות שלי:
למרות שאני לא יודעת כרגע מה צריך לעשות, אני מתחייבת לעשות כל מה שאני יכולה כדי להחזיר לאמא את הראיה.
הפעולה הפשוטה הזו החזירה לי את השליטה על התגובות שלי. לא עוד מחשבות מטרידות שמתרוצצות בראש וגוזלות ממני זמן ואנרגיה. אלא החלטה פשוטה לחכות לבדיקה ולפעול אחר כך.
אתמול בערב דיברתי עם אמא על בעיית הראיה. אין והרופא אמר שגם לא ניתן עדיין לקבל דיאגנוזה של המצב. אי לכך לא ניתן לבחור בדרך פעולה כלשהי. אפשר רק לחכות עוד כמה ימים.
אמא מייד התחילה להעלות השערות מה יכול להיות... היא עלולה לאבד את העין... היא עלולה לאבד את הראיה בעין...
רגע רגע - עצרתי אותה - הרופא חושב שיש סיכוי שהטישטוש יעבור מאליו. בכל מקרה ביום רביעי יש לך תור לבדיקה. במקום להעלות השערות על המצב הגרוע ביותר, אולי תחשבי על התוצאה שאת רוצה להגיע אליה?
אמא הסתכלה עלי במבט עקום (אולי בגלל שהיא לא כל כך רואה בעין אחת).
כרגע את לא רואה טוב בעין הזאת - הסברתי - ואת רוצה לחזור לראות בה. נכון? "כן ו..." אז תחליטי שאת רוצה לחזור לראות ושתעשי כל מה שצריך כדי שזה יקרה. אני מבטיחה שאני אהיה לצידך ואעזור לך. גם אני לא יודעת מה צריך לעשות. אולי הבדיקה ביום רביעי תראה שלא צריך לעשות כלום. רק לחכות.
חיבקתי אותה והוספתי - בואי נחכה. נעשה תוכניות ביום רביעי אחרי הבדיקה.
אמא נאנחה וראיתי שהיא עדיין חושבת על הגרוע מכל.
אמא - אמרתי - יש לי הצעה בשבילך. כל פעם שאת שמה לב שאת חושבת שאת עלולה לאבד את הראיה בעין או חלילה את העין תחשבי מייד שהחלטנו לעשות הכל כדי שתחזרי לראות בעין הזאת כמו קודם.
שמתי לה גומיה על היד ואמרתי: כל פעם שתראי את הגומיה תזכרי בהחלטה שלנו.
הפעם אמא חייכה אלי.
גם לי קשה ביומיים האחרונים.
אתמול, אחרי הפעם השלישית שנשמתי עמוק והמחשבות על הגרוע ביותר עדיין הטרידו אותי (אני הבת של אמא שלי...) החלטתי לתרגל מיקוד בקצוות. מיקוד בקצוות לקוח משיטת אריאני ונועד במיוחד למצבים של חוסר וודאות. מצבים שבהם אפשר רק לחכות להתפתחויות נוספות ואין פעולה שאפשר לנקוט בה באופן מיידי.
רשמתי על דף את העובדות:
אמא נפלה. הברך האדומה שינתה צבע לחום כהה. השריטות בידיים מתחילות להגליד. הראיה בעין ימין מטושטשת. ביום רביעי בדיקה חוזרת.
מתחת רשמתי את התוצאה הרצויה:
אמא תחזור לראות בעין הפגועה.
ומתחת לזה רשמתי את ההתחייבות שלי:
למרות שאני לא יודעת כרגע מה צריך לעשות, אני מתחייבת לעשות כל מה שאני יכולה כדי להחזיר לאמא את הראיה.
הפעולה הפשוטה הזו החזירה לי את השליטה על התגובות שלי. לא עוד מחשבות מטרידות שמתרוצצות בראש וגוזלות ממני זמן ואנרגיה. אלא החלטה פשוטה לחכות לבדיקה ולפעול אחר כך.
היי אראינה, תודה על העצות, במצבי לחץ כל כך קל לאבד את השליטה ולהכנס למקום השחור שלא רואים את היציאה ממנו. בפעם הבאה, אנסה כמה טיפים שחילקת איתנו כאן :-)
השבמחקרותי ניסנבאום