השבוע האחרון היה מלא ירידות ועליות
אני עוברת עכשיו על כל התיזכורות וההערות שרשמתי לעצמי:
ביום שני בגלל התוצאות של הבדיקות הרופא דחה את הניתוח
ל 19 בחודש (שבוע הבא). אבל קבע לאמא תור למומחה גאסטרו ביום חמישי.
בערב כשחזרתי אליה היא התעקשה שנעבור על החשבונות. לא הבנתי למה המצב הכספי שלה מדאיג אותה דווקא עכשיו.
עברתי איתה על החשבונות והגענו יחד למסקנה שאין מה לדאוג בנושא הכספי. למרות זאת אמא הייתה עצבנית. היה ברור שהיא עדיין חרדה. לאט לאט הצלחתי לדובב אותה.
מקור החרדה , כפי שחשדתי, היה אי-הוודאות שאופפת את המצב הבריאותי שלה. מצד אחד היא חזרה ללכת ולתפקד באופן עצמאי וזה טוב. מצד שני הניתוח נדחה וזה לא טוב. "מה יקרה אם גם בשבוע הבא הבדיקות לא יהיו בסדר והרופא שוב ידחה את הניתוח?" שאלה אותי.
המצב עכשיו שונה - עניתי לה - כבר יומיים שאת לא מקיאה את תרופת החיזוק. אני בטוחה שהבדיקה הבאה תהיה בסדר משום שיש מספיק זמן לתרופה לעבוד. יחד עם זאת אני מבינה את החשש שלך.
במקום לחשוב על מה שעלול לקרות אבל כנראה לא יקרה, אני מציעה לך לחשוב על על מה שקורה עכשיו בהווה ובמיוחד על מה שאת עושה עכשיו כדי ליצור תוצאות טובות בעוד שבוע. לדוגמא: את לוקחת את הסירופ בלי בחילה ובלי להקיא וביום ראשון הבא בדיקת הדם שלך תראה את ההשפעה של הסירופ. את חזרת ללכת וחזרת לתפקד ללא עזרה ואת עושה הכל כדי להשאר חזקה ובריאה לקראת הניתוח. אלה דברים חשובים שאת עושה כדי להבטיח שהניתוח יתקיים בשבוע הבא.
אני מציעה לך לעשות עוד דבר אחד. תרשמי לך ארבעה או חמישה אנשים שאיתם את יכולה לדבר אם חלילה קורה משהו שאת חוששת שיגרום לדחיה נוספת של הניתוח. יש את המטפלת שעוזרת לך, יש את שתי החברות הטובות שלך, יש את דודה ל. וכמובן יש לך אותי. את יכולה גם לדבר עם א. החבר הטוב שלך. קורה משהו או חשבת על משהו ואת מרגישה שהחרדה עולה, אל תשמרי את זה בבטן. התקשרי לאחד האנשים מהרשימה ודברי על זה. תשמעי עוד דעה או אפילו עוד שתי דעות. החרדה שלך תרד כשתשמעי איך החברות שלך רואות את המציאות.
התרגיל הזה הוא נוסח מקוצר של "עוגנים למציאות" הלקוח משיטת אריאני - השיטה המעשית לחשיבה חיובית.
חרדות מתעוררות ממחשבות על "מה עלול לקרות אם...". תיזכורת של הפעולות בהן אנו נוקטים כדי להגיע מההווה למצב הרצוי ולמנוע תקלות כמו גם הפעלת קבוצת תמיכה ועידוד קוטעת את החרדות באיבן.
ביום שלישי קיבלתי תיזכורת מאחי שהוא מגיע ארצה ביום שישי. מייד התקשרתי לאמא שכמובן שמחה. הוא מגיע לשישה ימים בלבד אבל בזמן הזה הוא יבקר כמה פעמים ואמא כבר מצפה לשמוע את כל החדשות על הנכדים שלה.
ביום רביעי אמא נכנסה שוב לחרדה. "אני כבר שבוע לא יכולה לאכול עגבניות בלי לקבל צרבת" התלוננה. תיחקור קצר העלה שמזונות חומציים כמו פרי הדר, מלפפון חמוץ ובשבוע האחרון גם עגבניות גורמים לה צרבת.
תראי איזה מזל יש לך - אמרתי לה. מחר יש לנו תור למומחה גאסטרו. אני בטוחה שהוא יוכל להציע לך פיתרון. בנתיים פשוט תוציאי את העגבניות הטריות מהתפריט שלך. את יכולה לאכול פרות טריים כמו אגסים או תפוחי עץ ומחר נתיעץ עם המומחה מה לעשות בקשר לויטמין סי.
ביום חמישי קבע המומחה בדיקת גאסטרוסקופיה לאמא והחליף לה את התרופה נגד בחילות. היחס הרגוע שהוא הפגין הרגיע את אמא. הוא המליץ לה להמנע מהמזונות החומציים עד הבדיקה. אחרי הבדיקה הוא ימליץ לה על תפריט מתאים.
"אני יכולה לחיות בלי עגבניות עד לבדיקה" הסכימה אמא כשיצאנו מהרופא.
נכון - הסכמתי איתה - ואל תשכחי שמחר חנן (אחי) מגיע ותוכלי להתיעץ גם איתו. אמא חייכה ומצב הרוח שלה השתפר פלאים.
היום - יום שישי - אני נוסעת להביא את אחי משדה התעופה.
זה היה שבוע מתיש עם הרבה עליות ומורדות ריגשיים. אני מצפה לפגישה משפחתית מאושרת בסוף השבוע.
